תאוריית הצבעים של גתה

Blurb

תאוריית הצבעים של גתה או תאוריות הצבע של גתה היא תאוריה המוצגת בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה "תאוריות הצבע" משנת 1810‏.
גתה החל לחקור את תופעות הצבע בשנת 1790 בערך, ומטרת מחקרו היתה, בין היתר, לשמש כחומר תאורטי עליו ציירים יוכלו לבסס את טכניקת הציור שלהם.
תאוריית הצבע חוקרת את דרך הראייה של העין האנושית המאפשרת את ההתאמה בין המוח לעולם.
גתה חילק את הצבעים לפיזיולוגיים, כאלה שנוצרים בתוך העין והם מהווים תנאי הכרחי לראייה. לבין צבעים פיזיקליים, אשר מנוגדים לפיזיולוגיים והם תופעה חיצונית והדרך בה האדם חווה אותם קשורה להשפעתם של תנאים חיצוניים אשר מושפעים מאור וצל. צבעים נוספים הם צבעים כימיים המהווים את הצבע הבסיסי והקבוע של החומר, וכל שנדרש כדי לראותו הוא נוכחות של אור.
בתאוריית הצבעים גתה מיחס לצבעים שחור ולבן את המקור ליצירת שאר הצבעים. כאשר השחור, המייצג את הצל, משאיר את העין במצב מנוחה, ואילו הלבן, מעורר את פעילותה ומייצג את האור. הלבן והשחור המייצגים את האור והעדרו הכרחיים ליצירת הצבע, כשהצבע הצהוב הוא הקרוב ביותר ללבן, והכחול לשחור ובאופן כללי כל הצבעים נוצרים מערבוב מסוים של ניגודים, כך הצהוב והכחול יוצרים ירוק.
גתה התייחס לקבוצות של צבעים ותכונותיהם המשפיעות על הרגש וגורמות לתחושות שונות אצל כל אדם.